תמיד כשצפיתי בתוכניות ריאליטי סטייל האח הגדול, נדהמתי ושאלתי את עצמי – איך, אבל איך הם מסוגלים לעמוד מול מצלמות 24 שעות ביממה, ולדעת שמתעדים כל רגע וכל פאשלה שלהם. באמת שזו יכולת ראויה להערכה מבחינתי.
ואז נהייתי אמא.
והבנתי שאני בתוכנית ריאליטי בעצמי. כי כל פעולה, מעשה, תגובה שלי מצולמים על ידם. ולא אין גניזה בעריכה. הכל, אבל הכל! נשמר במערכת.
הם צופים בי מתנהלת מול אחרים, מתנהלת מול עצמי, רואים אותי מתארגנת, מצליחה, מפשלת, עומדת על שלי, מתפשרת, הם צופים בי מדגמנת להם את כל קשת הרגשות, והכי חשוב בעיניי זה שהם צופים ומצלמים אותי – פותרת קונפליקטים
הקטע הוא שהם הרי הראשונים להציב לי קונפליקטים, ואז הם כאילו קונים כרטיסים לשורה הראשונה בסרט – בואו נראה איך היא תפתור את הקונפליקט.
ואני שואלת את עצמי – מה אני רוצה שהמצלמות יצלמו?
והתשובה שלי היא חד משמעית – אני רוצה שהם יראו אמא שמוצאת פתרונות יצירתיים.
כי ככה אני רואה היום את החזק והשורד של הטבע- יצירתי. וזה המודלינג שאני רוצה להוות עבורם.
והיום כשהם רואים אותי פותרת את הקונפליקטים מולם בצורה יצירתית, ממציאה דמויות משעשעות שמובילות אותה למקלחת, הולכת איתו הליכת דובים בדרך לגן כדי להשכיח את המכה שהוא קיבל עכשיו, מייצרת תפנית בעלילה ברגע דרמטי ביחסים בניהם, מדובבת נעליים שמתחננות שינעלו אותן כי נמאס להן לשבת במגירה..
אני מאמינה שזה הרגע שבו הם צילמו במצלמה שלהם סרט שמספר ומלמד אותם – כשאנחנו עומדים בפני אתגר- אנחנו מחפשים פיתרון יצירתי.
ולפעמים זה יעבוד לנו, ולפעמים לא.
אבל אנחנו לא נפסיק לנסות.
צילום: הדס לוי